שמחת הצדיק
בציור הזה, הרב שלום ארוש קורן כאילו הוא עצמו פיסה מתוך תפילת הלל, מתפרץ בצבעים של שמחה, תקווה, וברכה. פניו מוארות באור צהוב־זהב כמעט אלוהי, כאילו השמש עצמה שוכנת בתוך החיוך שלו – חיוך רחב, חם, של אדם שמצא מנוח בלב הסערה.
הקווים הזורמים, הספירליים והחיים מסביבו – ירוקים, תכולים, כתומים – יוצרים רקע סוחף של שדות, שמים, ואור – בסגנון המזכיר את ואן־גוך אך מתעלה אל עבר ביטוי רוחני עמוק. זקנו מתערבל בקווצות לבנות־צהובות, כרוח בגן עדן, ופליסות פאותיו משתלבות בגוונים של אש ואור.
דמותו של הרב, בלבוש חסידי מסורתי, שומרת על מסגרת של ענווה, אך הצבעים מספרים סיפור של נשמה מתפללת, מדברת עם הבורא גם דרך צבע – לא רק דרך מילים.
תפילה שבלב – חיוך שבפנים
הציור מציג את הרב שלום ארוש בגווני שחור־לבן דרמטיים, המשווים לו נוכחות של דמות שמעל הזמן, כאילו נלקחה מתוך חזון או זיכרון עמוק. חיוכו הרחב והחם חורץ את החלל וממלא את המסך בשמחה חסידית טהורה, כמו אור זורח מתוך גחלים שחורות.
הפאות הארוכות שזורות כמו נהרות של חסד, זורמות מטה אך מושכות מעלה, והזקן הלבן־כסוף מתפזר כלהבה שקטה של קדושה. סביב הראש, כתמי אור בהירים בצורת אותיות עבריות רוקדים באוויר – תווים של תפילה, פסוק, או שירה נסתרת – כמו שכינה חובקת.
הבחירה בשחור־לבן מחדדת את עומק ההבעה. אין צורך בצבע – האור יוצא מהחיוך, האמונה משתקפת בעיניים, והעולם כולו כאילו עוצר כדי להקשיב לנשמתו השמחה של הצדיק.
